מצלמות גוף נתפסות כמפתח לרפורמה במשטרה ובגופים מפקחים. אך האם הן מגבירות את האחריות על מחלקות האכיפה והפיקוח? האם היא מתאימה לכל גוף מפקח, פרטי או מוסדי?
לאחרונה אנו ערים לביקוש גבוה מצד עיריות לרכוש מצלמות גוף וטכנולוגיה תומכת לצורך אכיפה, תיעוד, הרתעה ואחסון נתונים של צוותי הפיקוח מהשטח.
במשך שנים בודקים רשויות אכיפת החוק בעיריות, ישובים קהילתיים וגופים מפקחים בחברות פרטיות וממשלתיות את השימוש במצלמות גוף ככלי שיעזור ולהפוך את המחלקות ליותר שקופות – דרך לעזור לבנות מחדש את האמון בקהילותיהם ולהפחית את תלונות האזרחים. צילומי וידיאו יכולים גם לאפשר למחלקות לאסוף עדויות במהלך חקירות או להגן טוב יותר על מעשיהם במהלך מפגש מסוים.
ישנה תמיכה נרחבת במצלמות גוף – מצד עיריות, מוסדות, ישובים ,חברות פרטיות ומחלקות משטרה. הכללים סביב מי לובש אותם, מתי הם מופעלים ומה נעשה עם הצילומים עדיין יכולים להשתנות במידה רבה בין מחלקה למחלקה, על פי צרכיה של אותה מחלקה אך אין ספק בקרב כל הגורמים שמשתמשים בטכנולוגיה זאת שהמצלמות משפיעות על התנהגות הפקחים ועל האזרחים ומורידה באופן משמעותי את החיכוך בין האזרח לפקח.
משטרות רבות ברחבי העולם כבר משתמשות במצלמות גוף כבר מספר רב של שנים. לדוגמא, משטרת בריטניה החלה להתנסות במצלמות גוף כבר בשנת 2005, ולאחריה משטרת ארצות הברית שראתה בהן עניין הולך וגדל של משרד המשפטים כתוכנית מדינית פדרלית.
מחלקות משטרה רבות בארה”ב שהטמיעו את השימוש במצלמות גוף, העידו על הפחתה של כ- 59% בשימוש בכוח לא מוצדק כלפי אזרחים מצד השוטרים וירידה של 87% בתלונות אזרחים כלפי שוטרים שהיו מצוידים במצלמות גוף.
הנתונים בחו”ל בהחלט זהים לנתונים בארץ ועיריות רבות מעוניינות בהגברת השקיפות מול האזרח ושמירה על זכויות הפקחים והאזרחים ע”י השימוש במערכות מצלמות גוף.